חברוּת מהי?

את חגי תשרי תשע"ז פתחתי במקום מוכר – חדר המיון של בית חולים איכילוב. הסיבה: כאבי רגליים בלתי נסבלים, כאלו שלא חוויתי מעולם; שגרמו לי לצלוע; להתעורר באמצע הלילה מרוב כאב; לבכות שעה ברציפות; ולהרגיש כמו נכה 100 אחוז, כפי שכתוב על הכרטיס שלי מביטוח לאומי.

כשזה הפך לבלתי נסבל, הגעתי למיון הכללי באיכילוב, כי העת היתה ערב ראש השנה תשע"ז ואשפוז יום אונקולוגי היה סגור. כל מי שהיה לפחות פעם אחת בחייו, יודע מה זה מיון כללי. בקצרה: המתנה אינסופית בתור, ובמקרה שלי – המתנה לאורתופד. מפה לשם, אחרי כמה שעות המתנה, הגיע תורי להיכנס לאורתופד התורן. אחרי בדיקה הוחלט על צילומים ואשפוז, בעיקר בגלל המחלה הכללית. הצילומים לא הראו כלום, כנ"ל גם הסי.טי, אבל בכל זאת אושפזתי במהירות במחלקה הנוירולוגית, באדיבות ד"ר א"מ (ואחרי בדיקה של סטז'רית שלו), שעזר לי מאוד עקב היכרותי העמוקה את בתו ל'. את החג "ביליתי" במחלקה הזו, טוחנת סטרואידים ומשככי כאבים. למזלי, אחותי לילך באה עוד קודם למיון (גם היא פספסה את ארוחת החג בבית), והביאה לי בגדים להחלפה, כלי רחצה והכי חשוב – את הקאנביס הרפואי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חברים וחברות, כללי, סרטן, סרטן שד, קנאביס רפואי | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

צבע החיים

לפעמים צריך לדעת להרפות. לתת לגוף לנוח, להגיד למוח להפסיק לעבוד, לקחת פסק זמן כמאמר השיר ולצלול לפנטזיה. למקום שבו אני בריאה, עם שיער על ראשי, רצה 10 ק"מ, מודדת את הדופק ומחייכת לצלם שמקליק דווקא עלי. לפעמים הפנטזיה הולכת יד ביד עם אהבה, על החוף בקיץ, בלי חשש מקרני השמש, בבריכת בית המלון, ללא חשש מהכלור, אוכלת מה שברצוני לאכול, בלי מחשבות על דלקת כזו או אחרת. לפעמים הפנטזיה היא לגור לבד, בלי הצורך להזדקק לאנשים (כמה טובים ואכפתיים שהם/ן) ועם הצורך להיות עם השקט. השקט הטוב, שיפעיל הפעם את גלגלי הראש לתכנון טיול, לצאת סרט, לשמוע מוסיקה, לראות הצגה, לכתוב ועוד. לחיות ללא דאגות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי, סרטן, סרטן שד | עם התגים , , | 5 תגובות

רק בריאות (עאלק)

כשהייתי בריאה, היו לי פנים חלקות
כשהייתי בריאה, היו לי קוביות בבטן ושרירים (גם אם לא הצטלמתי והעליתי לאינסטגרם, תצטרכו להאמין)
כשהייתי בריאה, היה לי שיער באורך שרציתי
כשהייתי בריאה, לא סבלתי מדימוי עצמי נמוך (היה לי אחד סבבה ולרוחי)
כשהייתי בריאה, היו לי אהבות
כשהייתי בריאה, היתה לי עצמאות
כשהייתי בריאה, היה לי איזון
כשהייתי בריאה, לא זכרתי מהי שפעת

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי, מוזיקה, סרטן, סרטן שד | עם התגים , , | 8 תגובות

שנתיים וכוס תה

טוב שיש אולימפיאדה. אני לא יכולה אפילו להסביר כמה חיכיתי לאירוע הזה, שנערך כל ארבע שנים ומגוון את החיים בכל מיני ענפים מופלאים (מוכרים יותר ופחות) ומרחיב את האופקים. טוב שיש אולימפיאדה, למרות שלבי נצבט, כי הייתי אמורה להיות בריו דה ז'נירו, לתזז מבריכת השחייה לאולם הג'ודו, מאתר השיט מרינה דה גלוריה לאולם הכדורסל, מאצטדיון האתלטיקה למרקאנה, אבל המאנייק הרים את ראשו (תרתי משמע) שוב לפני כמה חודשים ונעץ לי חץ מורעל בתוכניות.

טוב שיש אולימפיאדה, כי אני זקוקה לכל הסחת דעת מהיום-יום, מהלחצים ומהעצבות. רק חבל שנזכרתי שחלפו שנתיים. שנתיים מאז שאובחנתי; שנתיים מאז שמעתי את המילה "סרטן"; שנתיים מאז עולמי השתנה לבלי הכר; שנתיים של מסע שנכפה עליי; שנתיים של מאבק בלתי פוסק, מתיש ולפעמים מייאש; לעזאזל – שנתיים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אולימפיאדה, כללי, לאה גולדברג, מוזיקה, סרטן, סרטן שד | עם התגים , , , | 4 תגובות

היציאה לחופש

החודש האחרון היה סוער מאוד, מכל הבחינות. נדמה שכמעט כל הבעת דעה כזו או אחרת במרחב הציבורי הישראלי פגעה בחברה מסוימת, רובה במיעוטים, ואף אחד או אחת לא רצה להישאר חייב וענה לצד השני. עבורי, מלבד המאבק הקיומי היום-יומי שאני חווה, אמירותיהם של כמה מחובשי הכיפה לפני מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים החזירו אותי לאחור – לייתר דיוק, כמעט 25 שנה לאחור.

נולדתי ביפו וגדלתי בבת ים, בשכונה שבה היה לכל אחד ואחת היה כינוי – הבולגרייה, הפולנייה, התוניסאי, העיראקי, הכושי, הסורי, המרוקני וכו'. כשהגיע השעה לכיתה א', רשמה אותי אימי לבית ספר תחכמוני, שכבר אז היה ותיק מאוד – היא למדה בו, סבתי למדה בו ואחרי גם שתי אחיותיי עברו בשעריו. זה היה (ועדיין) בית ספר ממלכתי דתי (כיתות א'-ח', כיום א'-ו'), כיפות סרוגות, מפד"ל (ז"ל), זבולון המר ז"ל, ערכים של כיבוד האחר והקשבה וילדים וילדות למדו בו ביחד וגם ישבו אחד ליד השנייה.

198

אני בשנה האחרונה בגן

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי, ספורט | עם התגים , , , | 2 תגובות

בדרך אל החתולים

בספרו המצוין והמכאיב של יהושע קנז, "בדרך אל החתולים", הוא מציג בצורה גרוטסקית את הזקנה, המוות, מהלך החיים והאנשים שמכילים אותו, לטוב ולרע. בחודשים האחרונים, בעקבות מחלה שהתפרצה אצל סבתי תבדל"א, וכמובן אחרי כמעט שנתיים של התמודדות עם סרטן, נאלצתי ללמוד את הלך הרוח בבירוקרטיה הישראלית, והיא בעיקר חסרת היגיון, מגוחכת ומלאה באנשים טובים, אבל חסרי יכולת לבצע את עבודתם, ואחרים שפשוט לא אכפת להם.

החוק בישראל דורש מכל אחד ואחת להיות שייכים לקופת חולים מסוימת. אני וסבתי שייכות לקופת חולים "לאומית", ועד לפני כשנתיים לא הייתי זקוקה ליותר מדי דברים ממנה – ביקור אצל רופא כשהיה לי צינון, מדי פעם רופאת עור, גניקולוגית, כירורג וכו'. הדברים הרגילים. אבל כשהגיע הסרטן הבנתי שהמלחמה במחלה כוללת בין היתר מלחמה בבירוקרטיה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בירוקרטיה, יהושע קנז, כללי, סרטן, סרטן שד | עם התגים , , | תגובה אחת

הרומן שלי עם ג'ניס

בשבועות האחרונים מוקרן בערוץ יס דוקו הסרט "ג'ניס, ילדה קטנה עצובה" של איימי ברג, שמספר את סיפורה של ג'ניס ג'ופלין, זמרת הרוק פורצת הדרך. היו כבר סרטים על ג'ופלין, כולל "רוז" המסחרי עם בט מידלר שהיה מבוסס על חייה, ולדעתי ראיתי את כולם, אבל הסרט של ברג הצליח להפתיע אותי עם כמה גילויים חדשים של ידעתי עליהם (לא אפרט כדי לא להרוס למי שטרם צפה או צפתה).

את ג'ופלין גיליתי בחופש הגדול בין כיתה ח' ל-ט', חופש שבו עברנו דירה בעקבות הולדתה של אחותי הקטנה-קטנה לילך. זה לא היה חופש כל כך נחמד עבורי, היה לי קשה להתרגל לדירה החדשה, לחדר החדש ולעובדה שאוטוטו אני נכנסת לתיכון חילוני אחרי שמונה שנים בממלכתי-דתי (בבת ים לא היו חטיבות בשנות ה-90). בימי שישי בערב הייתי מאזינה לרשת ג', אז עדיין תחנה עם מגוון של מוסיקה בכל השפות ולא רק בעברית. באזור השעות המאוחרות של הלילה, שודרה בה תוכנית רוק. אני לא זוכרת מי היה השדר, אבל הוא השמיע מוסיקת רוק מכל התקופות. באחד מלילות השבת הללו נשמעה צרחה אדירה מהרדיו שלי, כזו שתפסה את תשומת לבי וחידדה את האזנתי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ג'ניס ג'ופלין, כללי | עם התגים , | כתיבת תגובה