הרומן שלי עם ג'ניס

בשבועות האחרונים מוקרן בערוץ יס דוקו הסרט "ג'ניס, ילדה קטנה עצובה" של איימי ברג, שמספר את סיפורה של ג'ניס ג'ופלין, זמרת הרוק פורצת הדרך. היו כבר סרטים על ג'ופלין, כולל "רוז" המסחרי עם בט מידלר שהיה מבוסס על חייה, ולדעתי ראיתי את כולם, אבל הסרט של ברג הצליח להפתיע אותי עם כמה גילויים חדשים של ידעתי עליהם (לא אפרט כדי לא להרוס למי שטרם צפה או צפתה).

את ג'ופלין גיליתי בחופש הגדול בין כיתה ח' ל-ט', חופש שבו עברנו דירה בעקבות הולדתה של אחותי הקטנה-קטנה לילך. זה לא היה חופש כל כך נחמד עבורי, היה לי קשה להתרגל לדירה החדשה, לחדר החדש ולעובדה שאוטוטו אני נכנסת לתיכון חילוני אחרי שמונה שנים בממלכתי-דתי (בבת ים לא היו חטיבות בשנות ה-90). בימי שישי בערב הייתי מאזינה לרשת ג', אז עדיין תחנה עם מגוון של מוסיקה בכל השפות ולא רק בעברית. באזור השעות המאוחרות של הלילה, שודרה בה תוכנית רוק. אני לא זוכרת מי היה השדר, אבל הוא השמיע מוסיקת רוק מכל התקופות. באחד מלילות השבת הללו נשמעה צרחה אדירה מהרדיו שלי, כזו שתפסה את תשומת לבי וחידדה את האזנתי.

זו היתה ג'ניס עם Piece of my heart, במקור של אירמה פרנקלין, אחות של. השיר הזה, יותר נכון הקול שלה, תפס אותי חזק. הייתי רק בת 14 וקצת, אבל לא עבר זמן רב עד שאספתי מידע עליה ועל קורותיה. הדבר הראשון היה תקליט שמצאתי במגירה של אבי בבית סבי וסבתי ז"ל. זה היה Pearl, שהושלם אחרי מותה של ג'ופלין ממנת יתר והמצליח ביותר מבין ארבעת התקליטים שהקליטה בימי חייה (האוספים יצאו לאחר מותה, ועדיין יוצאים). כמובן שכדי לשמוע תקליט צריך פטיפון, ואת היחיד שהיה לנו בבית החרמתי מהסלון לחדר שלי, כולל שני רמקולים גדולים.

מכאן עברתי למסע חיפוש אחרי שלושת התקליטים הנותרים שהיא הוציאה. המשימה הושלמה בכיתה י', אז מצאתי סוף-סוף את !I Got Dem Ol' Kozmic Blues Again Mama, האלבום הראשון שלה כסולנית בפני עצמה, ללא Big Brother and the Holding Company, הלהקה שבה החלה לשיר בסן פרנסיסקו ועמה הוציאה את שני התקליטים הראשונים בדיסקוגרפיה שלה. השני מביניהם, Cheap Thrills, הוא לא פחות מגאוני בפשטותו וכולל את אחת מעטיפות התקליט הכי ידועות ומגניבות בהיסטוריה של הרוק.

 

מה היה בג'ופלין שכל כך משך אותי, מלבד המוסיקה? אני מניחה שבעיקר אומץ ותעוזה לחשוף את כל כולה על הבמה, בשירים ובהגשה שלהם, בלי לדפוק חשבון למישהו או למשהו, פשוט להוציא את הקרביים ולתת את הכל. אפשר גם לקרוא לזה מקצוענות בתחום על כל רבדיו – באולפן, מחוץ לאולפן, על הבמה ובתקשורת. בסרט של ברג זה בא לידי ביטוי בכמה סצינות אולפן שלא נראו קודם.

בשנת 2001 טיילתי בארה"ב במשך חצי שנה. כשהגעתי לניו יורק בפעם הראשונה, הסתובבתי בגריניץ' וילג' כמה ימים, ובאחד מהם צד את עיני פוסטר ענק של ג'ופלין. זה היה הפוסטר למחזה ראשון מסוגו על חייה, שנקרא Love, Janis. מיד נכנסתי לתיאטרון הקטן בווילג', קניתי כרטיס בכניסה והתיישבתי במקומי. התיאטרון לא היה מלא ואחד העובדים במקום הזמין את כל רוכשי הכרטיסים לשבת כמה שיותר קרוב לבמה. השחקנית שגילמה את ג'ניס פתחה עם שיר של הזמרת, ולאחר מכן היא הקריאה מכתב של ג'ניס למשפחתה בפורט ארתור, טקסס. כך זה נמשך לאורך כל המחזה: שיר-מכתב-שיר-מכתב וכו'.

 

ג'ופלין הקפידה לכתוב באופן קבוע להוריה בין כל העשן של סקס-סמים-ורוק אנד רול, ובמכתבים הללו נחשפת הנפש שלה, הבדידות, הכאב, הפחדים והעובדה שמה שעובר עליה הוא דבר ענק והיא לא הכי יודעת כיצד להתמודד איתו. בסרט של ברג הנושא הזה בא לידי ביטוי עם סיפורים מפי אחיה ואחותה, שמשמרים מאז מותה את המורשת שלה. המחזה, והאלבום שיצא (לדעתי לא הופץ בארץ) עם אותו שם, מאפשרים להסתכל פנימה לאמנית שהיתה הכל על הבמה ועבור אחרים, ועדיין הרגישה חסרת ביטחון, קטנה ועצובה כשהיא יצאה מחוץ למעטפת המוסיקה.

עד היום, כשאני מניחה את התקליט !I Got Dem Ol' Kozmic Blues Again Mama בפטיפון ומגיע שיר הנושא של הסרט, אני נזכרת בילדה שהייתי, שנכנסה לתיכון חדש עם מנטליות שונה לגמרי והרגישה ממש כך:

Ah my unhappy, my unlucky
And my little, oh, girl blue.
I know you're unhappy,
Ooh ah, honey I know,
Baby I know just how you feel

ג'ניס תמיד היתה שם, והיא עדיין פה עבורי, ולא רק בשמו של הבלוג.

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג'ניס ג'ופלין, כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s