היציאה לחופש

החודש האחרון היה סוער מאוד, מכל הבחינות. נדמה שכמעט כל הבעת דעה כזו או אחרת במרחב הציבורי הישראלי פגעה בחברה מסוימת, רובה במיעוטים, ואף אחד או אחת לא רצה להישאר חייב וענה לצד השני. עבורי, מלבד המאבק הקיומי היום-יומי שאני חווה, אמירותיהם של כמה מחובשי הכיפה לפני מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים החזירו אותי לאחור – לייתר דיוק, כמעט 25 שנה לאחור.

נולדתי ביפו וגדלתי בבת ים, בשכונה שבה היה לכל אחד ואחת היה כינוי – הבולגרייה, הפולנייה, התוניסאי, העיראקי, הכושי, הסורי, המרוקני וכו'. כשהגיע השעה לכיתה א', רשמה אותי אימי לבית ספר תחכמוני, שכבר אז היה ותיק מאוד – היא למדה בו, סבתי למדה בו ואחרי גם שתי אחיותיי עברו בשעריו. זה היה (ועדיין) בית ספר ממלכתי דתי (כיתות א'-ח', כיום א'-ו'), כיפות סרוגות, מפד"ל (ז"ל), זבולון המר ז"ל, ערכים של כיבוד האחר והקשבה וילדים וילדות למדו בו ביחד וגם ישבו אחד ליד השנייה.

198

אני בשנה האחרונה בגן

תמיד הייתי טום בוי קטנה, שיחקתי עם הבנים כדורגל בהפסקות, רצתי היטב 60 מ', השתתפתי בתחרויות, קפצתי לרוחק (בגובה לא הייתי טובה), הייתי בחוג קראטה וקלעתי לסל. הכל היה טוב ויפה, החיים היו כיפים בבית ספר וגם בשכונה (עד שהיו צועקים עלינו ללכת הביתה כי ברוריה השכנה צריכה לישון), אבל אז מלאו לי 12.

ניצנים של נשיות טבעית החלו לצוץ, גם הסביבה שמה לב לזה ופתאום ילדה בת 12, שמאוד אוהבת לשחק בכדור, לקפוץ ולהשתולל, קלטה שדרים מהחברה כגון "זה בן או בת?", "ילדה לא צריכה להשתולל", "מה את משחקת עם הבנים?", אין לך חברות?" ועוד. אין ספק, כשסביבה רוצה לדכא את הטבעי, היא יודעת לעשות את זה גם במילים פחות קשות ממה שפורסם בתקשורת בחודש האחרון.

עבורי הדיכוי היה כפול, לא רק שהרגשתי חריגה בנוגע לתחביבים ולרצונות שלי, אלא שנאלצתי להתבגר מהר מאוד מתוך הבנה שמשהו בי שונה מהכלל. ההבנה הזאת חלחלה בחופש הגדול לפני כיתה ז'. זה היה החופש האחרון שבו הייתי בקייטנה, שם הדריכה אותי מדריכה צעירה ששמה היה מלי. היא היתה יפה; יפה מדי שאוכל להתעלם מהצורך להסתכל עליה כל הזמן; לחשוב מה היא עושה מחוץ לקייטנה; ולכתוב עליה שירים. התאהבות בוסרית של קיץ.

176

פלורנטין 2016

ואחרי כל יום בקייטנה, כשהגעתי לבית סבתי, המחשבות עליה ועל מה שמתחולל בי לא הרפו. מה זה אומר? מה קורה פה? זה לא הגיוני. לא היה לי עם מי לדבר בנושא, עם מי להתייעץ, עם מי לחלוק את הרגשות שהיו בי, רק עם הדף והעט. עברתי את כיתה ז', נכנסתי לח' וכבר מצאתי חומר קריאה בספרים על ההרגשה השונה שחשתי. להיות שונה ולהבין מהי הסיבה לכך בגיל כה צעיר זה לא דבר קל, בייחוד שבסביבה שלך אין סימנים לאנשים נוספים כמוך.

גם אחרי כיתה ח', בתיכון, הסוד הגדול היה שמור בתוכי. למדתי בבית ספר רמות, שהיה אז בשכונת רמת יוסף. בית ספר שהיה בנוי כמו בית כלא – שלוש קומות מרובעות, במרכז חלל גדול ובכל קומה מסדרונות ארוכים עם מעקה לתצפת. כשכולן הסתכלו על אמיר, שלום או רוני, אני הסתכלתי על קרן, חלי וענת. המילה "לסבית" כבר היתה מובנת לי, לא יכולתי להתכחש ביני לבין עצמי שעם כל הרצון שלי להיות כמו כולן, לרקוד סלואו עם בחור, לצאת לדייט יד ביד עם החתיך של השכבה, אני מעדיפה לקחת את קו 18 או 25 לתל אביב ולרדת בדיזינגוף סנטר, כי אולי שם אמצא אנשים ונשים שמרגישים כמוני.

IMG_2138

ננסי ליברמן ואני, 2011. אגדה בספורט נשים (צילום: יועד כהן)

אני לא חסידה של הביטוי "יציאה מהארון", עבורי זה הרגיש כמו יציאה לחופש. היא התרחשה בגיל מאוחר יחסים (25), ורק אחרי שהייתי בארה"ב וחוויתי חוויות שונות, הכרתי אנשים מכל העולם וכשחזרתי לארץ פגשתי אנשים שתמכו במי שאני. ועדיין, כמעט עשר שנים של הסתרה, בדידות פנימית ואי השלמה עם מה שאני – כל אלו גבו מחיר נפשי כבד, דיכאון קליני, עצבות, איבוד אנשים בדרך וטיפול פסיכולוגי לא קצר, שעזר לי להשלים עם זהותי.

האמירות האחרונות בתקשורת נגד מה שבעיני נחשב טבע נוסף, החזירו אותי לשנים ההן. יש סיבה לכך שאחוז הילדות העוסקות בספורט בארץ הוא זעום. החברה שלנו, באין מעגל משפחתי או חינוכי חזק ותומך, יכולה לדכא במבט את המוטיבציה של ילדה בת עשר שמקפיצה כדור כמו מסי. ולא, לא כל ילדה ספורטיבית היא לסבית, צאו מהסרט הזה. תחסכו לבנות שלכן את המאבק עם הסטיגמות, תנו להן להיות מה שהן ותמיד תזכרו שמילים פוגעות, חותכות ומשאירות צלקות בנפש.

"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, ספורט, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על היציאה לחופש

  1. highfidelity2016 הגיב:

    מרתק ונכון. נהניתי לקרוא

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s