שנתיים וכוס תה

טוב שיש אולימפיאדה. אני לא יכולה אפילו להסביר כמה חיכיתי לאירוע הזה, שנערך כל ארבע שנים ומגוון את החיים בכל מיני ענפים מופלאים (מוכרים יותר ופחות) ומרחיב את האופקים. טוב שיש אולימפיאדה, למרות שלבי נצבט, כי הייתי אמורה להיות בריו דה ז'נירו, לתזז מבריכת השחייה לאולם הג'ודו, מאתר השיט מרינה דה גלוריה לאולם הכדורסל, מאצטדיון האתלטיקה למרקאנה, אבל המאנייק הרים את ראשו (תרתי משמע) שוב לפני כמה חודשים ונעץ לי חץ מורעל בתוכניות.

טוב שיש אולימפיאדה, כי אני זקוקה לכל הסחת דעת מהיום-יום, מהלחצים ומהעצבות. רק חבל שנזכרתי שחלפו שנתיים. שנתיים מאז שאובחנתי; שנתיים מאז שמעתי את המילה "סרטן"; שנתיים מאז עולמי השתנה לבלי הכר; שנתיים של מסע שנכפה עליי; שנתיים של מאבק בלתי פוסק, מתיש ולפעמים מייאש; לעזאזל – שנתיים.

וטוב שיש אולימפיאדה, ברקע ערוצים שונים בלילות ללא שינה, אחרי יום ארוך ועמוס במטלות, עם משא על הכתפיים שלא ביקשתי, ועם כוס תה באמצע החמסין. כי תמיד כשאני קצת בדאון ורצה להירגע, כוס תה עושה את הפעולה (וגם כמה שאיפות מהקנביס הרפואי).


אבל כוס התה הזו, במיקום הנוכחי שלי, גורמת לי לגעגועים לזמנים אחרים, שבהם שתיתי אותה בנחת בדירה משלי, בלי רעשי רקע, בלי הפרעות, בלי מחלות, בלי רוחות רפאים. הייתי לוקחת את כוס התה הלילית שלי לשולחן, מכניסה דיסק אהוב למחשב ומקשיבה לצלילים. לפעמים היה זה תקליט, מסתובב מתחת למחט, חורק פה ושם, שהעניק לי אווירה מרגיעה ונחת. מרחב פרטי משלי, שיצרתי בעמל רב.

טוב שיש אולימפיאדה, כי היא נותנת לי זמן לבדיקת מרחב חדש עבורי, במקום אחר, עם התנאים שלי. זה יהיה שונה, לא ממש מה שרציתי בשלב זה של חיי, אבל זה חייב להיות, אין לי ברירה. אחרי שהאולימפיאדה תסתיים (לצערי), אזדקק למרחב משלי, שלא יהיה תחום במרקע הטלוויזיה. כזה שבו צלילי המוזיקה שאני אוהבת יישמעו לאוזני בלבד, בפרטיות ובלי הפרעות. מוזיקה, לא כמו אולימפיאדה, תמיד נשארת.

יום חופש / לאה גולדברג

אני לוקחת יום חופש מגעגועי,
מגילי, מזמני ומכל הספרים
שבקשו ללמדני עולם בלשון קפדנים.

וטוב לי
לחשוב, לשאול ולא לחכות לתשובה.

מה שם העץ הזה? ואיך
מזמרים את שתיקת הציפור? ומאין
נשא הרוח את הכוכב הזה?

והאם אני אבודה
בין דברים יפי קרבה?
או אולי
הרחוק ביותר
משיב את נפשי אלי?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אולימפיאדה, כללי, לאה גולדברג, מוזיקה, סרטן, סרטן שד, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על שנתיים וכוס תה

  1. tomercoop הגיב:

    מקווה שתמצאי את המקום הזה לבד שוב, ובקרוב. לחזור או למצוא דרך חדשה ואף טובה יותר. איתך כמובן עד שתגיעי לשם. וזה כתוב ממש יפה 🙂

    אהבתי

  2. גלית חלילי הגיב:

    כתבת מקסים, כרגיל 🙂
    מעריצה את החוזק שלך, את ההיצמדות ליופי בשירה, במוסיקה, בספורט, בכתיבה.
    כתבתי את זה וכותבת שוב – את גיבורת על :))))))
    גלית

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s