כשהייתי בריאה, היו לי פנים חלקות
כשהייתי בריאה, היו לי קוביות בבטן ושרירים (גם אם לא הצטלמתי והעליתי לאינסטגרם, תצטרכו להאמין)
כשהייתי בריאה, היה לי שיער באורך שרציתי
כשהייתי בריאה, לא סבלתי מדימוי עצמי נמוך (היה לי אחד סבבה ולרוחי)
כשהייתי בריאה, היו לי אהבות
כשהייתי בריאה, היתה לי עצמאות
כשהייתי בריאה, היה לי איזון
כשהייתי בריאה, לא זכרתי מהי שפעת
אני כועסת, זועמת, מתוסכלת ובוכה לא מעט מכל שיר שני שאני שומעת, כי לרוב זה מה שנשאר לי כדי להתנחם בו כשאני לבד – המוזיקה. אני שונאת כל כך את המחלה הזאת, לא מסוגלת לעכל אותה; לעכל שהיא כאן כדי להישאר, שסביר להניח שמתישהו היא תגבר עליי, לא משנה מה אעשה.
תחושת טיק-טק-טיק-טק…עוד מעט תורי. וככל שעוד אחת ועוד אחת שהכרתי כבר נמצאת באדמה, ככה החוזק שלי מתרופף.
אני כמהה לעצמי, למה שהייתי, לא מצליחה להשלים עם המצב המחורבן הזה, של מחלה שנסוגה ומתקדמת, מתקדמת ונסוגה, ואף פעם לא בשליטתי. אני כלואה ולא יכולה לצאת מגופי, מהמציאות שלי ומחיי. אני צריכה לבלוע רוק שוב ושוב כדי להתעשת, לנשום כמה נשימות ולהירגע, רק כדי להגיע לחלק שבו יש שביב של אופטימיות מאופי לא אופטימי בכלל. בגדול, אני די שונאת את חיי ושונאת את זה שאני לא מוותרת.
בלוז קוסמי 
כרגיל אני נותרת ללא מילים כי את כלכך אמיתית שאפילו לא נשאר לי מקום לפרשנות.
רק להגיד לך שאני יכול אותך אוהבת ואת את זה יודעת!
אהבתיאהבתי
תודה נדיה, את מהממת.
אהבתיאהבתי
גם אני ללא מילים.
את מוכשרת, חכמה, רגישה, עדינת נפש – והמצב הנוכחי רק חידד את זה יותר.
אנחנו לא תמיד מבינים מה העולם רוצה מאיתנו,
ובכל זאת חייבים להמשיך להתאמץ.
חיבוק חזקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק 🙂
אהבתיאהבתי
חיבוקים גדולים. מוזמנת לדבר איתי. אנחנו באותה קבוצה בפייס. חפשי – שרון איתן –
אהבתיאהבתי
תודה, אולי את זוכרת אותי גם מפה:
http://www.israelhayom.co.il/article/321321
אהבתיאהבתי
את פשוט מדברת אותי. תודה.
אהבתיאהבתי
וואו, התרגשתי , הזדהיתי,באותה סירה ומשתדלת לחיות את הכאן ועכשיו. אוהבת לקרא את הבלוג שלך, הוא מהלב וזה חשוב ומרגש אותי. תרגישי טוב ובשורות טובות ושנה טובה!💐🌻
אהבתיאהבתי
תודה רבה, גם לך.
אהבתיאהבתי