יום האישה שלי

בארנק שלי נח כבר שנה כרטיס לבן עם הסמל של הביטוח הלאומי מצד ימין וסמל המנורה של מדינת ישראל בצד שמאל. בינם כתוב המשפט "נכות כללית", מתחתיו "תעודת נכה" (גם באנגלית), "פטור מתשלום עבור מלווה", ואז שמי (בעברית ובאנגלית) ותאריך פקיעת תוקף התעודה. לצידם, בארנק, תעודת כתבת מההתאחדות לכדורגל, תעודת עיתונאית של לע"מ, שני כרטיסי מנוי לקולנוע לב ועוד כמה פלסטיקים הכרחיים פחות או יותר.

מאז שקיבלתי את הכרטיס הלבן, חידשתי אותו כבר פעמיים (מנפלאות הביטוח הלאומי) והשתמשתי בו שלוש פעמיים – בטיסה לניו יורק, בטיסה מניו יורק ובבלומפילד (יש לי זכות לא לעמוד בתור). רוב הזמן הוא פשוט יושב בארנק, די זר ובטח מרגיש לא שייך לשאר חבריו בצבעים השונים. כך זה מרגיש גם לי – זרה למחלה הזו, לא שייכת אליה ובטח לא שייכת לקטגוריה של "נכות כללית".

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה כללי, סרטן, סרטן שד | עם התגים , | 2 תגובות

ואת אומרת שִׁירָה

בתזמון מצמרר, וגם אם לא בקשר דורי, בשבועות האחרונים כל המיתות מסרטן (למי קילמיסטר – מוטורהד; דיוויד בואי – אין צורך להציג; והשחקן אלן ריקמן) התנקזו ליום הזה – ה-15 בינואר 2016 – 46 שנה למותה של לאה גולדברג, גם כן מסרטן.

כשהתחלתי להתעניין בשירה, אי שם בתחילת שנות ה-20 שלי, פתחתי עם יונה וולך. שירייה גרמו לי לשקול לימודי ספרות עברית באוניברסיטה, מה שלבסוף אכן התממש, אולם שם, מהרגע שבו נכנסתי לקורס על לאה גולדברג, הרגשתי שמצאתי מי שכתבה עליי, במצבים שונים ומשונים בחיי, לאורך כל הדרך. עד היום, כשאני טסה לחו"ל, מלבד ספר קריאה אני לוקחת עמי תמיד את ספר השירה הנפלא שלה – "עם הלילה הזה" (1964, ספרית פועלים).

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי, לאה גולדברג, סרטן, שירה | עם התגים , , | תגובה אחת

ניו יורק – היסטוריה ספורטיבית (חלק ג')

לפני כשבוע חגגתי את יום הולדתי ה-36, אחרי חודשיים מאתגרים מכל הבחינות, עם חוויות טובות, מפתיעות, מפחידות וממלאות לתקופה ארוכה מאוד. כעת, כששנת 2015 (שהיתה קשה מאוד – ועדיין) הסתיימה, זה הזמן מבחינתי גם לסגור את יומן ניו יורק הספורטיבי עם החלק השלישי והאחרון שלו, אותו חוויתי כמובן עם אחותי היקרה לילך.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ברוקלין נטס, ברקליס סנטר, הוקי קרח, ניו ג'רזי נטס, ניו יורק | כתיבת תגובה

ניו יורק – היסטוריה ספורטיבית (חלק ב')

אדי האושר מניו יורק עדיין אפפו אותי כשהתכוונתי לכתוב את חלק ב' הספורטיבי על העיר, אבל אז החלק המציאותי ביותר בחיי הרים ראש, תרתי משמע, ושלח אותי לטיפולים ולשהות של כשבוע באיכילוב. זה היה סופ"ש מפחיד ביותר, בסופו התברר כי הסרטן התקדם וכי עכשיו יש לעבור סדרת הקרנות למוח כדי לנקות אותו מהגרורות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי, ניו יורק | עם התגים , , , , | 9 תגובות

ניו יורק – היסטוריה ספורטיבית (חלק א')

יותר מחודשיים לא הייתי פה, אבל היו לכך כמה סיבות: מצב פיזי רופף בעקבות ניתוח קטן, רגישות לחומר מסוים בטיפול (שהוביל לדרמה לא קטנה במחלקה) והקרנות וזריקות לשיפור מערכת החיסון, שהחליטה שבא לה לנוח קצת ולא ביקשה רשות. ואם זה לא מספיק, אז היה גם מתח נפשי מעיק בעקבות טריגרים לא רצויים ועומס מבורך במשימות בחודש אוקטובר – חודש המודעות העולמי לסרטן השד. אבל היתה עוד סיבה, משמחת מאוד, והיא חופשה בניו יורק סיטי יחד עם אחותי הקטנה-קטנה לילך.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי, ניו יורק | עם התגים | 3 תגובות

My Body Is A Cage

גופי הוא כלוב, אני כלואה בו בלי יכולת לצאת. ללא דרך לפשוט את עורי, להשתחרר ממנו לחופשי, להשאיר את הגוף החולה מאחור. זו תחושה נוראית, כואבת ומתסכלת, כמו ללכת בדרך שידוע מראש שאין בה סוף, בלי מזור וללא נחמה. וין באטלר, סולן ומנהיג להקת "ארקייד פייר", שר את זה כמעט במדויק בשיר "My Body Is A Cage":

"גופי הוא כלוב שמונע ממני לרקוד עם מי שאני אוהב
אבל מוחי מחזיק את המפתח.
אני עומד על במה של פחד וספק עצמי
זה מחזה חלול, אבל בכל זאת הם מוחאים כפיים"

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ארקייד פייר, סרטן, סרטן שד | עם התגים , , | 2 תגובות

רישיון לשגעון

לגדול בבת ים מגיל אפס זה לדעת שאם לא תתנהגי יפה, כלומר אם תביעי רגשות של כעס, מירמור ובכי, אז תשמעי את המשפט הבא: "אני אשלח אותך לאברבנאל" (מנוסח בלשון נקבה, אבל מדויק גם ללשון זכר לעבר אלפי ילדים שגדלו בעיר אז, ואולי גם כיום). האימה שבשם הזה! כמובן עם השמטת התיאור המלא: "המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל".

בתור ילדים קצת יותר גדולים, היינו מזכירים את השם הזה לא מעט. מישהו מוזר מסתובב ליד בית הספר? הוא משוגע, צריך לשלוח אותו לאברבנאל; מישהי כבדת משקל לבושה בטרנינג מוזנח? משוגעת, לכי לאברבנאל. ילדים יכולים להיות אכזריים, אבל זו אינה אשמתם המלאה, הם למדו את זה מהסביבה, מהמבוגרים שהשתמשו בשם הזה, אברבנאל, כדי לאיים עלינו ולאפיין אנשים "מוזרים" ככאלה שצריך לדחות במקום לנסות להבין, לדבר, לגשר ולהעניק חמלה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה סרטן, קנאביס רפואי | עם התגים , , , | 3 תגובות